הקדמת המחבר אברך את ד' במקהלות ובתוך רבים אהללנו אשר מנעורי האציל מטובו עלי ויורני דרך אלך דרך ישרה ומסוקלה ויחנני להבין ולהשכיל בתוה"ק דברי חז"ל הק' רבותינו ומאורינו נ"ע. ברוך ד' כי הביאני עד הלום והגיעני לראות ראשית בכורי פרי תנובתי יוצא לאור על פני תבל לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל לפני שרידי עמינו השוקדים על דלתי התורה והתעודה אקוה כי בעזרתו ית' ימצאו דברי חן בעיני המעיינים אשר מגמתם להבין דבר לאשורו כי הנפתים בעשר נפות ואת העשירי הרימותי קודש קראתי שם הספר מצפה אריה לרמז שמי ולאשר הנני עומד על המצפה ומצפה לראות מלאות תקותי זאת. כי כאשר אין האב מעיר על בנו כן לא יוכל האדם לשפוט על ילדי שכלו זולת כאשר ישפטו מביני מדע אשר להם משפט הבחירה כי זך וישר פעלו אז יוכל לבבו להיות בטוח כי יוכשר מעשהו ופועל ידיו ירצה אך בזאת אשים מבטחי אשר זכות אבותי הגאונים ז"ל יסייעני כי חדושי תורה אשר הנני נותן לפניכם היום לומדי מורשה בל יכלימו שכלי ולא יענו בו כחשו ח"ו לאשר האמת הי' תמיד נר לרגלי ואור לנתיבתי ורבות יגעתי לבקש חכמה ותושי' מאת ספרי רבותינו הקדמונים ז"ל אשר המה לנו לעינים וגם מבאר חפרוה שרים גדולי האחרונים ז"ל שתיתי ותהי בפי כדבש למתוק מטוב טעמם טעמתי ותאורנה עיני. ובתתי תודות לד' הטוב על העבר אבקש כמו כן על העתיד כי לא יסיר חסדו מאתי לשבת בבית ד' לאורך ימים באין מפריע ועוד יוסיף לי כח ואומץ ללמוד וללמד לשמור ולעשות כי זה כל האדם ולאשר מזקנים אתבונן כי בהקדמת הספר נתנו איזה הערות מח"ת הלכתי גם אנכי בעקבותיהם לפתוח בדבר הלכה. ב"ב דף כ"א ע"א כי ששה חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום כי אתי לגבי דוד א"ל מאי טעמא עבדית הכי א"ל דכתיב תמחה את זכר עמלק א"ל הא אנן זכר קרינן א"ל לדידי זכר אקרינן אזל שאל לרבי' א"ל הכין אקריתין א"ל תמחה את זכר עמלק שקל ספסירא למקטלא ע"ש. והנה הענין תמוה האיך טעו רבו של יואב וכל ישראל שהי' עמו בדבר פשוט כזה וכבר תמה בזה המהרש"א עוד תמה הוא ז"ל האיך לא ידעו מעשה שאול שהשאיר רק מיטב הצאן ונענש. ועוד הלא גם דוד אח"כ שהי' לו ממשלה באדום והעמיד שם נציבים כאמור שם למה לא החרימם ונראה לפי ענינו שלא נצטוו בהקים להם עלך בעוה"ז אלא על הכרתת זרעו של עמלק אבל על של אומת אדום לא נצטוו בעוה"ז עד ביאת המשיח כו' וא"כ המלחמה לא הי' אלא מלחמת הרשות לכך לא חשו כל ישראל להרוג גם הנקבות אבל דוד שאל ליואב מאיזה טעם הקפיד הוא להרוג רק הזכרים לבד והשיב דכתיב תמחה אה זכר עמלק ואם במלחמות מצוה בעמלק הקפיד קרא על הזכרים לבד ק"ו לעשות כן במלחמת הרשות בזה"ז באדום שלא להרוג רק הזכרים והשיב דוד אנן זכר קרינין ואין חילוק בין זכר לנקבה ע"ש. והנה דבריו ז"ל נכונים וברורים בטעמם אך לא מתורץ בזה אלא גוף הדבר שהשאיר את הנקבות אבל מ"מ התמי' נשארה על רבו של יואב האיך טעה בדבר פשוט כזה וגם הקושיא השני' וכי לא ידע הוא מעשה שאול שנענש על שהשאיר מטיב הצאן: והנה קושיא זו השני' נראה דבפשיטות ניחא די"ל דרבו של יואב סבר דלא הי' זה רק הוראת שעה ובאמת גם בלא"ה עכצ"ל כן דמעשה שאול לא הי' רק הוראת שעה דלא מצינו בשום מקום ברמב"ם ובספר המצות שיהי' מחויב להרוג הבהמות של עמלק אלא על כרחך דמה שצוה השם משור ועד שה מחמור ועד גמל לא הי' אלא ציווי לשעה וכן מצינו גבי מלחמות יריחו שהרגו כל הבהמות ובמלחמת שאר מלכים כתיב ביהושע י"א ואת כל שלל הערים האלה והבהמה בזזו להם בני ישראל אלמא שהחי' את כל הבהמה ולא הרגום. ובזה ניחא נמי מה שמצינו אח"כ כשהוכיח שמואל לשאול על שעבר פי ה' וצוה להביאו לו את אגג ולהמיתו כאמור שם ולא אמר לי' שיהרוג ג"כ את הבהמות אלא ע"כ דהיה רק הוראת שעה בשעת המלחמה וכאשר עבר שאול ע"ז לא הוצרך עוד לכלות את הבהמות. אבל יש להבין במה טעו רבו של יואב וכל ישראל לומר דגם גבי עמלק המצוה אינו אלא על הזכרים וכי לא ידע דקרינין זכר בצירי: ונראה די"ל לפי מאי דאמרינן בקידושין דף ס"ז ע"ב באומות הלך אחר הזכר כדתניא מניין לאחד מן האומות שבא על הכנענית והוליד ממנה בן שאתה רשאי לקנותו בעבד ת"ל וגם מבני התושבים וגו' מהם תקנו יכול אף עבד שבא על שאר אומות כו' ופירשו רש"י והקדמונים ז"ל דלענין לא תחי' קאמר הכי דכל שאביו הוא משאר אומות חשיב הבן כשאר אומות אף שאמו הוא מז' עממין ואם אביו היא מז' עממין ואמו משאר אומות חשיב כמו אחד מז' עממין והוא